הבן שלו, אותו הוא אוהב אהבת נפש, נמצא בבעיה ואין ביכולתו לסייע לו. כל הרופאים והמטפלים בעיר מגוריו, באר שבע, כבר הכירו את בנו, אך אף אחד מהם לא מצא פתרון לבעיה. כבר מעת הלידה של בנו היה ברור שיתמודד עם חיים לא פשוטים. הוא נולד עם תסמונת, אמנם לא במצב חמור, אך נדרשו סבלנות אין קץ ורצון עז בכדי שיוכל להתפתח כראוי ולחיות חיים תקינים. בעירו ישנם כמה רופאים המטפלים בבעיות מעין אלו, ואכן בנו טופל כיאות, אך בפרט אחד המצב נותר כשהיה. אף אחד מהם לא הצליח לעזור לבנו לדבר בצורה ברורה ורהוטה, והוא טרם זכה לשמוע את בנו מדבר כאחד האדם.
כמו יהודים רבים בעת צרה, שמע גם הוא כי יש כתובת בה יוושע, והוא שם את פעמיו לביתו של הרבי. הבחור אותו פגש ב-770, ערך לו סיור מפורט, הסביר לו היכן מקום התפילה של הרבי, היכן הרבי מתוועד עם הקהל, היכן חדרו הקדוש של הרבי, וכן הלאה, ולבסוף ישבו יחד בפינה שקטה, כשהבחור מסביר לו את הסדר המתאים לכתיבת מכתב לרבי.
"הקשב נא", אמר הבחור לבסוף, "בעת שאתה כותב לרבי זכור כי אתה כותב כבן לאב, שפוך את רחשי ליבך והרבי כאבא רחום, ראש בני ישראל, אכן יברך אותך בחיים מאושרים מאת השם. ואל תשכח לכתוב לרבי, שלאחר שיחתנו אתה יודע שתפקידו של הרבי נשיא הדור, הוא להוציא אותנו מהגלות ולמלוך על עם ישראל כמלך המשיח בגאולה השלימה, ולכן אתה מקבל על עצמך את מלכותו של הרבי כמלך המשיח ומוכן ליישם את הוראותיו הקדושות".
לאחר הכתיבה הנרגשת, הם הכניסו את המכתב לאחד מכרכי האגרות-קודש, והתשובה הכל כך פשוטה וברורה שהופיע בעמוד בו פתחו, גרמה להם לזעזוע: הרבי ענה בצורה מפורטת לגבי ילד שאינו יכול לדבר, שעליו לשים לב בעת דיבורו, כי באם ישנה מילה שאינו מצליח לומר אותה, עליו לומר במקומה מילה חילופית ולא לנסות לומר דוקא את אותה מילה שהוא מתקשה בהגייתה...
